בין חיים שכאלה למוות כזה
לא אוהב לכתוב על מוות זה דבר עצוב אבל מה לעשות זה קורה עכ"פ הכותרת לא כ"כ קשורה ניגש לעניין ביומיים האחרונים נפטרו שתי אנשים שיש להם מכנה משותף כלשהו אבל ודאי שאף אחד בעולם לא יקשר בינהם אפ' לכמלוא נימה הכוונה היא להגאון ר' יששכר מאיר זצ"ל ולשחקן יוסף שילוח ז"ל אז ודאי שהמכנה המשותף בינהם הוא ששניהם היו אנשים מפורסמים ומה שקוראים ברחוב סלבס אבל ההבדל הוא פשוט גם בחייהם וגם במותם נסתכל על ההלויה של הגאון ר' יששכר מאיר אלפים של אנשים שנסעו עד נתיבות הרחוקה כדי לחלוק לו כבוד אחרון ולבין יוסף שילוח שהוא ביקש שכלל לא יעשו לו הלוויה וגם אם כן כמה אנשים היו שם כמה עשרות ובאמת צריך להבין את ההבדל ובמה נעוץ ההבדל ועוד פעם נדרכים החושיים הלוגיים שלנו לתמיהה עצומה שהשאלה היא מה גורם שאנשים יעשו כבוד לבן אדם וההסתכלות בכבוד לאדם לכאורה הגורם המרכזי הוא בההלויה שזה כבוד אמיתי ולא שהוא צריך את האדם ולא סתם קראו חז"ל להלויה חסד של אמת אלא מפני שאין גמול וזה נכון לגבי חסד וגם לגבי כבוד שבנושא הזה זה כמעט אותו עניין ועכ"פ אם הנושא הוא מפורסם פשוט וברור שיוסף שילוח היה אדם מפורסם מר' יששכר מאיר שלא חסר אפ' אנשים דתיים שלא הכירו אותו אז מה נאמר שהלויה גדולה תלויה ברמת ההערכה של האדם גם ההערכה של אנשים בציבור החילוני יש יותר שכל הזמן מתעסקים עם סלבס ובמה זה תלוי א"כ שרואים אנשים שכולם מסתכלים עליהם ופתאום באיזה שלב אפ' בחיים שלהם עצמם פתאום לא מכירים אותם יותר ודוגמא לזה דודו טופז שהתאבד רק כי היה איש מוכר כל חייו ופתאום שכחו ממנו והאנשים האלה תמיד בהתחלה חושבים שישארו על הסוס כל חייהם ופתאום מגיעים לשלב בחיים שרואים שהם לא מענינים אף אחד ופשוט משתגעים מזה וצריך באמת להבין את החילוק וגם א"א להסביר שרבנים גם שהם זקנים הם עושים דברים משא"כ שחקנים וכדו' שמצינו גם אצל רבנים שהרבה שנים היו חולים ולא יצאו מהבית כלל עדיין כולם מתענינים בהם ודוגמא לזה הוא הגרא"מ שך זצקו"ל איך שכולם חרדו לשלמו ואפ' שעבר כבר את המאה ולכאורה לא עזר כלום לקהילה ושאני אומר שאין בהלוויה וכו' אין כוונתי בהלויה גופא כי יגידו לי על אבי כהן שנפטר שבוע שעבר ועשו לו כבוד גדול אבל השאלה היא מה נשאר אח"כ אם אפ' עוד שנה יזכרו אותו משא"כ גדולי ישראל שדורי דורות זוכרים אותם וזה דבר תימה כל זה מה החילוק באמת
ומה שמבואר כאן שאצל השחקנים וכו' א"א לא צריך אותם באמת דהיינו שנבוא להסתכל על מה יש להעריך שחקן קולנע זה כי הוא משחק יפה והוא הדין לשחקן כדורגל וכו' אבל אין לא"א משהו שבאמת צריכים ממנו אע"פ שהמשחק שלו מעורר הערכה ועד כדי הערצה ולכן מעריצים אותם אבל בעצם בגוף האדם אין לנו בו כלום וברגע שלא יכול לשחק וכדו' אז כבר הוא לא שווה כלום ולא מעניין אף אחד משא"כ גדולי תורה אין הכונה שמעריכים אותם כי יודעים טוב תורה וכו' שאם זה היה הסיבה אז אם נהיים בדעה לא צלולה [פרקלע"ך בלע"ז] אז כבר לכאורה לא שווים כלום ולמה אנחנו רואים שזה לא כך זה מפני שאצלהם הם בעצם לא קשור למה שהם יודעים וכו' אלא זה דבר בעצם שהתורה משנה לגמרי את עצמיות האדם ולא קשור למה הם יודעים וכבר אמרו חז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונס שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון וצריך להבין את הקשר בין זקן ששכח תלמודו לשברי לוחות ולפ"ז מבואר היטב שבעצם מה הסיבה באמת ששברי לוחות מונחים בארון הרי אין להם שימוש יותר לכאורה אלא שהכלי הוא קדוש ולא משנה שהוא שבור כך גם אצל תלמידי חכמים הגוף עצמו משתנה ולא תלוי במה הם יודעים ומה לא זה נראה לי נקודה שרואים כאן בעניין הזה
ובלע המוות לנצח ומחה ד' דמעה מעל כל פנים. אמן
על כל דבר פשוט צריך לחשוב הרבה
